התזונה שלי- חלק 1: אני לא אדם מיוחד

באופן מעניין, דווקא השבוע, כשהחלטתי לכתוב על התזונה שלי אחרי זמן ארוך בו נמנעתי מכך, אני לא מרגישה טוב וסובלת ממעין התקררות. משהו ויראלי, סביר שיגידו. לתופעות דומות קוראים לעיתים אלרגיה עונתית. עבורי זה אחרת–כשאני מתקררת, "חוטפת משהו," זה כבר לא סתם ולא מקרי, אני יודעת מה הביא לזה. בחודשיים האחרונים כולם מסביבי חולים, אצלי בבית כל אחד עבר 2-3 סבבים של התקררות בעוצמות כאלה ואחרות. לא נדבקתי מאף אחד מהם, גם כשבן הזוג שלי היה חולה מאוד, והרופא הסיני שלי אמר לי בעדינות שאין סיכוי שלא אדבק ("כולם עם זה וזה מאוד מאוד מדבק"), זה בכל זאת לא קרה. אז למה עכשיו? תזונה. ועוד כמה דברים.

את הקשר בין התזונה ובין המחלות הרגילות/עונתיות אני רואה כבר כמה שנים באופן מובהק. השינוי שעשיתי בתזונה שלי התחיל בעקבות המחלות האוטואימוניות אבל השפיע ראשית על החולי הפשוט יותר. השיח סביב מחלות יומיומיות הוא שיח של ווירוסים/חיידקים. אנחנו מאשימים אותם במחלה שלנו. כן, מחולל המחלה הוא כזה אבל מה הסיבה שאדם אחד במשפחה לא נדבק? שרק חלק מהילדים בגן חולים ולא כולם? שיש מי שיפתח מחלה קשה וארוכה ומי שיסבול פחות? מחוללי המחלה צריכים בית נעים לשכון בו, זה הגוף שלנו. כשיש לו מה להציע להם הם משגשגים.

בסוף השבוע האחרון נסענו לחופשה, אכלתי די שונה ממה שאני רגילה. אכלתי באופן משמעותי פחות ירקות פירות ועל חשבונם נכנסו יותר בשר, ביצים וגם לחמים גרועים "ללא גלוטן". (אם פעם בחופשים לעיתים נדירות הייתי אוכלת גם גלוטן וחלב , התוצאה של זה הייתה כל כך קשה שזה כבר לגמרי לא בא בחשבון). גם ישנתי פחות טוב, יש לי בעיה מוזרה שלילה ראשון במקום לא מוכר עובר עליי כמעט ללא שינה. גם לא תרגלתי את המדיטציות שלי. היו שם בחופש הרבה דברים טובים אחרים כמו חברים, ומים, ושמש והפסקה. ובכל זאת בשבת בערב חזרתי חולה. הווירוסים שמסתובבים בכל מקום מצאו את הגוף שלי עכשיו כמקום טוב.

אחד הדברים שקורים כשעוברים לתזונה נקיה ובריאה יותר הוא שכל תנועה לכיוון של פחות בריא מביאה תוצאות. גוף נקי משום מה מגיב מהר יותר וחזק יותר לשינוי ולחיים לא בריאים.  שמעתי את זה מהרבה אנשים, הוכחות והסברים מדעיים לזה אין לי. חלק מסבירים את זה בדימוי של גוף שיש לו עוד תקווה וכוח לנקות ולהילחם. גוף שעמוס תמיד, לפעמים מוותר על ההתמודדות עם מחלות, נשאר ללא משאבים. פשוט נכנע ואז משלם מחיר גבוה יותר.

אולי עכשיו זה זמן טוב להזכיר שכל מה שיגיע בסדרה הזו על התזונה מבוסס על ניסיון וחקירה אישית בלבד.

אני כותבת לכם עכשיו כיוון שזה חשוב וכי אנשים חולים או סובלים מקשרים את זה לרוב לתזונה שלהם. אני מודה שקשה לי לבודד את התזונה מכל שאר הדברים בדרך הריפוי שלי. אני לא הבראתי ומבריאה רק בגלל התזונה, ואני רואה שוב ושוב אנשים שמורידים גלוטן, חלב וסוכר ולא מבינים למה הם לא מחלימים, ואפילו מחמירים. ובכל זאת לתזונה יש תפקיד חשוב וראשוני בהחלמה.

אז מה לדעתי תפקיד התזונה בהחלמה?

היא אחד הדברים הראשונים והפשוטים יחסית שאנחנו יכולים לעשות, שמשפיעים יחסית במהירות על הבריאות. זה גם סוג של שינוי שמבקש פחות מאמץ בהשוואה לדברים אחרים. אני יודעת שעבור רוב האנשים שינוי תזונתי נראה כדבר הקשה ביותר, ועדיין אני אומרת שכל שאר הדברים שמחזירים בריאות לאדם- מאתגרים יותר. למשל לאכול יותר ירקות קל יותר לרוב האנשים מלשבת למדיטציה כל יום במשך 20 דקות. לא לאכול מזון מעובד ותעשייתי קל יותר מאשר להתחייב לתהליך ארוך של טיפול בטראומה. לכן, אני חושבת שכדאי להתחיל משינוי תזונתי אבל בעיני ומניסיוני זו רק ההתחלה, במידה ומחפשים הבראה מלאה ולא רק שיפור בסימפטומים.

תזונה מיטיבה משפיעה יחסית מהר ומעניקה תגמול כמעט מידי:

  1. היא מורידה עומס מהגוף החולה. רוב שיטות התזונה והדיאטות שקיימות מורידות עומס. גוף חולה זה גוף שקשה לו מאוד. דמיינו שאתם בתקופה של עומס נוראי בעבודה, לא מצליחים להבין מאיפה תתחילו לטפל בכל המשימות שלכם ואז הבוס שלכם (שלעיתים הוא אתם עצמכם) נכנס ואומר: "נכנס פרויקט חדש חשוב ודחוף" —מה יקרה לכם? זה מה שקורה כשגוף חולה מקבל עוד מנה של מזון קשה לעיכול, מזון שמצריך הרבה תהליכים של עיבוד, מזון שהגוף צריך להיפטר ממנו דחוף או למצוא לו מקום לא מזיק. עוד סטרס ועומס על המערכת, המצב רק הולך ומחמיר. אבל מה אם הבוס הזה יכנס ויגיד לכם: "את המשימה הענקית הזו כבר לא צריך לעשות." מייד יתפנו לכם משאבים לטפל בדברים אחרים. ובהקשר של תזונה – הכנסתם לגוף דברים פשוטים ומזינים והורדתם אחרים, עכשיו הוא פנוי לריפוי ותיקון ושיקום.

    2. יש כמה דברים שקיבלתי מהתזונה באופן כל כך מהיר שלא האמנתי בכלל שהם ברי שיפור- תחושה במעיים תנועות מעיים, עייפות כרונית שנעלמה (ללא         נפילות בצהריים), צלילות ובהירות מחשבתית, כאבי פרקים קטנים (בעיקר מפרקי כף היד) חלפו, כאב גב שילווה אותי שנים- אין לו זכר בחיי, אני ישנה       שינה עמוקה וטובה, יש לי הרבה כוח (למשל לפעילות גופנית יומיומית), מצב הרוח יציב וטוב יותר. וגם התחזקה אצלי תחושת המסוגלות.

   3. עוד יתרון של שינוי תזונתי – אין פה באמת משהו שאתם לא יודעים באופן אינסטינקטיבי. תמיד יש מה ללמוד, ובמיוחד להבין על הגוף הספציפי והמחלה המסוימת שלכם, אבל כולנו יודעים שירקות ופירות עדיפים על בורקס וחטיפים. יודעים איך זה מרגיש לאכול ארוחה כבדה וקינוח שמן אחריה. יודעים שעדיף מזון טרי מכזה שיש בו חומר משמר. אם מתחילים ממה שידוע זה כבר שינוי עצום. לא צריך לחקור ולעבור תהליך עמוק כמו טיפול, עבודה רוחנית, כמו היכרות עם מערכת העצבים. כן, גם תזונה היא דפוס אבל הוא פשוט יחסית להבנה. (אם זו לא הפרעת אכילה).

 

אם זה קל יחסית מה הסיבה שרובנו עדיין לא עושים את השינוי המתבקש והכרחי הזה?

    • סיבה אחת- אנחנו מכורים. הדברים הכי בסיסיים שאנחנו מכורים אליהם: מלח, שמן, סוכר ובמיוחד השילוב שלהם. זו הנקודה הכי מאתגרת לרוב האנשים.
    • סיבה שניה- אנחנו מפצים באוכל. למדנו להסתפק במועט בחיים ולבקש הרבה מהאוכל שלנו. אנחנו מוכנים לוותר על עבודה משמעותית אבל לא על עוגה. אנחנו לא משפרים את הזוגיות שלנו ומתנחמים בגלידה במקום בחיבוק. אנחנו מוכנים לעבוד שעות ארוכות, לאבד שעות שינה קריטיות ולהישאר ערניים עם סוכר וקופאין במקום ללכת לישון. אני חושבת שזה טרגי על כמה דברים מהותיים הסכמנו לוותר אבל כמה אנחנו עדיין נלחמים על הזכות לאכול פיצה. איפה שיש פחות זכות לחלום יש יותר תביעת פיצוי מהאוכל ויותר זעם ותחושת קורבנות מול אכילה מיטיבה.

כדי לחיות ארבע שנים וקצת יותר באורח חיים שיש בו הרבה מגבלות או בשפה אחרת שיש בו הרבה תשומת לב למה נכנס אליי לגוף ולמה, הייתי חייבת לטפל בשתי הסיבות האלה.

אני לא אדם מיוחד, הייתי מכורה לסוכר, מלח ושמן, והייתי (ועדיין לפעמים) מפצה את עצמי באוכל על קשיים בחיים במקום לחוש רגע את מה שקשה לי ומבקש שינוי.

הרבה אנשים אומרים לי "טוב אני לא הייתי מסוגל לזה. אני אוהבת מדי לאכול". אני לא אדם מיוחד. גם אני אהבתי לאכול, גם אני באתי מבית שאוכל היה בו העיקר. לפני שחליתי אכלתי הכול, ובתקופות מסוימות גם הרבה מהכול. הדבר האהוב עליי בעולם היה בצקים. בצק עם כל דבר, מתוק, מלוח, ובכל צורה אפשרית. עד שהגעתי להודו בגיל 21 לא עלתה על דעתי האפשרות של ארוחה ללא בשר. בתור ילדה לאבא בעל מעדניה גדלתי על בשר וחלב מהמשובחים שאפשר היה למצוא וללא הגבלה.

אני לא מישהי שאף פעם לא אהבה אוכל, או מתוק או מלוח. אהבתי, ואני עדיין אוהבת הכול! מראה וריח של בורקס טרי עדיין מוציא אותי מדעתי לפעמים. אבל הגוף שלי סבל. בגיל 20 הכולסטרול שלי עמד על 300 ורופאת המשפחה קבעה נחרצות שזה גנטי. (כמה ייאוש ואוזלת יד הם מכניסים במשפט אחד בלי להבין בכלל מה הם עושים). אני אספר לכם שכבר אז כשהפסקתי לאכול מלווח וסביח לארוחת צוהריים ובקר עם שמנת לארוחת ערב הכולסטרול ירד והיה תקין למשך 20 השנה הבאות.

אני לא אדם מיוחד, לא קל לי יותר לוותר על תענוגות האכילה. אני אדם שחלה וחיפש להבריא. קודם חיפשתי בחוץ, כשזה לא עבד התחלתי לחפש בפנים. הצלחתי להחזיק תזונה מוקפדת רוב (ולא כל) הזמן בזכות הידיעה הבאה:  1. אני בגמילה וזה יעבור 2. לחיים יש הרבה יותר להציע לי מעוגת שוקולד.

הגמילה הייתה קשה ואני חושבת שאקדיש לה פוסט אחד בסדרה. אבל גמילה היא משהו שעובר. למצוא משמעות לחיים, שתהיה שווה יותר מכל מנת פסטה אלוהית או עוגה משובחת- זאת כבר עבודה יומיומית. גם לזה אקדיש פוסט כמובן.

אני לא אדם מיוחד, בשיחת הטלפון עם האישה הראשונה שליוותה אותי בדרכי אל הבריאות, (אניבאר פיק היקרה והנהדרת משיטת "קינגסטון") גיליתי שגם בגיל 38 אני עוד לא מבינה לעומק את מה שהגוף שלי עבר שהביא אותו להיות חולה. ואני לא מבינה מה יעזור לו לחזור לבריאות (ואולי בכלל להיות באמת בריא בפעם הראשונה). אם נלך אחורנית מהנקודה בה חלינו נגלה חיים שלמים בהם הגוף נפגע וספג עד שחלה. הנזק לא התחיל ביום של המחלה, סביר יותר שהתחיל כבר בילדות שלנו ושטריגר מסוים שהתרחש עכשיו היה "הקש ששבר את גב הגמל". חשוב שנזכור שהנזק שהתרחש במשך שנים לא יעבור ביום. לפעמים זה ייקח חודש, לפעמים שנה שנתיים ולעיתים נצטרך לפצות את הגוף ולשמור עליו ביתר שאת לשארית חיינו וחייו.

הדברים הבאים שאכתוב עליהם כאן בסדרה על התזונה:

עקרונות תזונה מיטיבה כפי שאני מבינה אותה היום.

איפה התחלתי בתזונה ולאן הגעתי  היום – לרפא את אותה המחלה בדרכים שונות.

גמילה – סוכר ואלכוהול בעיקר

וויסות דרך תזונה- מה אנחנו מחפשים כשאנחנו אוכלים. (חוץ מלהשביע רעב ושיהיה לנו טעים)

"זה לא אפשרי"- חיים ללא גלוטן/סוכר/חלב

מי הוא האדם שיכול להבריא בדרך הטבעית

התמודדות בחיי היומיום עם שינוי תזונתי

משברים – מה עושים

מדדים (בדיקות דם וכדומה ) – מה חשוב להבין מהם ומה לא

על תזונה ומערכת העצבים (התאוריה הפוליוגאגלית)

מזכירה שוב- אני לא רופאה ואין לי הכשרה בתזונה משום סוג. כל מה שנכתב כאן מבוסס על ניסיון אישי וחקירה אישית ומעמיקה שלי ושל המלווים שלי לאורך השנים.

יש לכם שאלות? בקשות שנוגעות לסדרה הזו? כתבו לי אני סקרנית לשמוע.

פוסטים נוספים באותו נושא

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. רונית

    יפעת וואו עליך.
    התנופה שבה את כותבת, הבהירות. מחכה לפרקים הבאים.

    1. yifat

      הי ברוכה הבאה לבלוג:) כיף לשמוע וממש טוב שאת פה

  2. מלכה

    וואו תודה. כתיבה ברורה מחאה באור אופטימיות לכל החולים העירוניים שמחפשים את הדרך.

    1. yifat

      מלכה שמחה שאת איתי כאן, מתרגשת שזו התחושה שלך.

  3. קרן

    וואו יפעת. כל פעם שאני קוראת אותך אני מתרגשת, עצובה, מלאת השראה הכל ביחד עם עוד הרבה תחושות שלא מוצאת להן מילים עכשיו. הכתיבה שלך כל כך מדויקת עבורי, נוגעת בעמקי נשמתי. תודה 🧡

    1. yifat

      הי קרן, תודה שאת כאן על כל שלל הרגשות שלך. מרגש אותי שאת שותפה

כתיבת תגובה

השם "זה כול הסיפור" נולד מתוך ניסיונות שלי להבריא דרך הגוף- תזונה, שינה, תנועה. או רק דרך הנפש מדיטציות, עבודה ריגשית, עבודה אנרגטי-תודעתית. מניסיון להפריד את הריפוי שלי לחלקים ואז ההבנה, שלפחות אצלי, במקרה שלי – זה כול הסיפור. שריפוי יכלול את הכול. וגם את הסיפור עצמו, שגם הכתיבה עצמה והשיתוף זה חלק מהריפוי שלי.

זה כל הסיפור | לקריאה עלי ועל הבלוג

אשמח לעדכן

אפשר להשאיר פה פרטים שלכם ולקבל עידכון כשיוצא פוסט חדש בבלוג