קצת עליי ועוד קצת על הבלוג

לא אכתוב פה הרבה עליי, כל הבלוג הוא עליי, ועליכם, הוא על החיים עם מגבלת הגוף האנושי וגם על חיים עם ידיעת חוסר גבולות הנשמה או הרוח האנושית. ואם בכל זאת ישנה סקרנות להבין קצת יותר אני אגיד שתמיד חקרתי בנבכי נשמתי וסביבתי, ואחר כך בבגרותי זה גם הפך למקצוע.

בשנת 2012 אובחנתי עם 2 מחלות אוטואימונית בכבד (שמאוחר יותר עלו ל 3 ולאחת נוספת בבלוטת התריס). שם בנקודת הזמן ההיא, התחיל מסע מסוג אחר, מסע ההשתנות שלי, שהיום כבר יש לי מילים לתת לו ולכם. אני חושבת שמה שעברתי אני, שחקרתי והבנתי יכול להיות משמעותי גם לכם. בין אם אתם חולים בגוף, חולים בנפש או בריאים בהגדרה אבל מרגישים חסרים, מרגישים שיש עוד כאן, בחיים האלה לגלות ולהיות.

אני אכתוב בצורה לא כרונולוגית ואני מזמינה אתכם להיות איתי בקשר, אם משהו נגע, אם משהו מסקרן, אם תרצו לדעת עוד, או לספר את האמת שלכם, זה הכי ישמח אותי, כי מבחינתי באנו להיות יחד.

השם "זה כל הסיפור" נולד מתוך ניסיונות שלי להבריא דרך הגוף- תזונה, שינה, תנועה. או רק דרך הנפש מדיטציות, עבודה ריגשית, עבודה אנרגטי-תודעתית. מניסיון להפריד את הריפוי שלי לחלקים ואז ההבנה, שלפחות אצלי, במקרה שלי – זה כול הסיפור. שריפוי יכלול את הכל. וגם את הסיפור עצמו, שגם הכתיבה עצמה והשיתוף זה חלק מהריפוי שלי. מספר שבועות לתוך כתיבת הבלוג, מתוך סיבוב נוסף בהסכמה לפגוש את המוות כחלק מרצון לחיות באמת חלמתי חלום ובסופו התעוררתי עם שם חדש לבלוג. כך, בחלום קיבלתי גם את השמות של בנותיי, והבנתי, שאף על פי שלא ביקשתי, נולד לבלוג שם חדש. השם היה "להסכים לחיים" ואני הסכמתי.

אחרי שהסתרתי אותי, והתביישתי בעצמי, והגנתי על אחרים, וחשבתי שתפקידי לשמור לעצמי, אחרי שהייתי בענווה מזויפת שאין לי מה לתת, אחרי שחשבתי שניצחתי וגליתי שלא, ואז ניצחתי אבל אחרת, ואחרי שהבנתי שהסיפור שלי זה הסיפור שלכם.

אז זה כל הסיפור?

כן, כולו יונח פה, לאיטו, לריפוי שלכם שכרוך בריפוי שלי. וגם לא כולו כי אין "כל" בעולם, כיוון שבחיים, בניגוד לספרים אין באמת סוף. גם אם למדנו אחרת.

מה זה "להסכים לחיים?"

אני רואה בזה דרך, הדרך היחידה שמביאה לי את השקט שחיפשתי. כמה קשה לאדם לוחם וחזק, לאדם מאמין ומלא כוחות, להסכים. להיות בהסכמה למה שיש, למה שאפשר, לקצב, לאופן בו החיים מתרחשים. כמה לא קל לתת להם להיות, פשוט להיות, כשיש לך הרבה רעיונות על "אמור" ו "רצוי". וכשמסכימים לחיים, שם מתרחשים הניסים האמיתיים. למעשה, הם תמיד מתרחשים, אבל ללא הסכמה הם אינם נראים ואינם נחווים. וכך, דווקא מתוך כניעה כביכול, אני אגיד "התמסרות" זו מילה יפה, מתגלה כל היופי, גם לזה צריך להסכים.

"העולם מציית לחוקים שהמחלה משרתת, אבל הריפוי פועל בנפרד מהם. לא ייתכן שאדם כלשהו ירפא לבדו. בחוליו עליו להיות נפרד ומופרד. אבל ההירפאות היא החלטתו שלו לשוב ולהיות אחד, ולקבל את העצמי שלו על כל חלקיו כשהם לא נגועים ולא- ניזוקים. בחוליו נדמה שהעצמי שלו מבותר, ושנעדרת ממנו האחדות המעניקה לו חיים. אבל הריפוי מוגשם כשהוא רואה שאין בכוחו של הגוף לתקוף את אחדותו הכוללנית של בן האלוהים." 

"קורס בניסים" | שיעור 137 – כאשר אני נרפא אינני נרפא לבדי.

פוסטים נוספים באותו נושא

על הבלוג

הבלוג הזה מחפש את מקומו בעולם כבר כמה שנים. נקודת ההתחלה של מה שאכתוב עליו כאן נעוצה אי שם לפני 8.5 שנים, שנת 2012, זמן

קרא עוד »

כתיבת תגובה

השם "זה כול הסיפור" נולד מתוך ניסיונות שלי להבריא דרך הגוף- תזונה, שינה, תנועה. או רק דרך הנפש מדיטציות, עבודה ריגשית, עבודה אנרגטי-תודעתית. מניסיון להפריד את הריפוי שלי לחלקים ואז ההבנה, שלפחות אצלי, במקרה שלי – זה כול הסיפור. שריפוי יכלול את הכול. וגם את הסיפור עצמו, שגם הכתיבה עצמה והשיתוף זה חלק מהריפוי שלי.

זה כל הסיפור | לקריאה עלי ועל הבלוג

אשמח לעדכן

אפשר להשאיר פה פרטים שלכם ולקבל עידכון כשיוצא פוסט חדש בבלוג