את מה שאיבדתי ביום שקיבלתי את הטלפון מהרופאה שלי כבר לא אוכל לקבל חזרה לעולם. איבדתי את האשליה שמלווה אותנו כבני אדם ושומרת עלינו מלפגוש

הרבה טקסים קטנים קודמים לכתיבה שלי, מה שהיה חדש לי לפני זמן לא רב, הפך להרגל ואז למעין טקס בוקר. כמו שמשכיבים ילד קטן בפעולות

אני מחפשת לחזור ולהמשיך מאיפה שהפסקתי לפני שבועיים, אין נקודה ברורה בזמן שאליה אני חוזרת, הסיפור שלי הפך לבליל של נקודות שאספתי, ואין לי אפשרות