התיאוריה הפוליוואגאלית

הבסיס הנוירופיזיולוגי של ההוויה האנושית:

רגשות, היקשרות, תקשורת, וויסות עצמי.

החידוש הגדול של התיאוריה הפוליוואגאלית הוא בתרומתה להבנת ההשפעה המכרעת של מערכת העצבים האוטונומית על חיינו.

"התיאוריה הפוליוואגאלית היא תפיסת עולם אשר מציעה אופני חשיבה ותובנות חדשות שמאפשרות להבין באור חדש את ההתנהגות האנושית. עיקר החדשנות היא בשימת הדגש על הקשר בין חוויה פסיכולוגית לבין אופני הביטוי שלה בגוף" (פורג'ס). 

סטיבן פורג'ס הוא מדען פורץ דרך בתחום הפסיכופיזיולוגיה, התיאוריה שלו נותנת תמיכה מדעית למגוון רחב של שיטות וטכניקות עבודה שבבסיסן ההבנה שיש קשר הדוק בין גוף לנפש. החידוש הגדול של התאוריה הפוליוואגאלית הוא בתרומתה להבנתנו את ההשפעה המכרעת של מערכת העצבים האוטונומית על חיינו והכרות עמוקה עם אופן פעולתה. 

הרעיון הכי מהותי של התיאוריה הפוליוואגאלית הוא שהמצב הבריא ביותר מבחינה פסיכולוגית וגופנית הוא כשאנחנו בקשר. מה אנחנו צריכים כדי שנוכל להיות יותר בקשר? כדי נוכל להיות יותר בקשר אנחנו צריכים להרגיש בטוחים! להרגיש 'שרואים אותי'/ 'שאכפת ממני'/ 'ששמים לב לצרכים שלי'/ 'שיש לי מקום' . 

לכן פורג'ס קורא לתאוריה גם 'המדע של להרגיש בטוח. 'איך אנחנו יודעים מתי בטוח? 

התפקיד המרכזי של עצב הואגוס הוא להוות מעין מערכת ריגול זריזה ויעילה שאוספת מידע פנימי מתוך הגוף ומעבירה אותו לגזע המוח. אפשר לומר שהמשימה של הואגוס היא לספק מידע שיכול לסייע לגזע המוח להחליט – האם בטוח לי או מסוכן לי עכשיו? גזע המוח יקבל את המידע ויעשה את הערכות שלו על סמך חוויות קודמות שהוא נתקל בהם בעבר. 

אפשר לומר שהמערכת זוכרת מה גרם לה כאב ומה גרם לה עונג, 'מה נגמר בטוב' או 'מה נגמר ברע'. המערכת לומדת לזהות סימנים בסביבה. פורג'ס קורא לסימנים האלה 'רמזים' למה עומד לקרות. אפשר לומר שמערכת העצבים האוטונומית בעצם יוצרת 'תרחיש': היא חוזה מה עומד לקרות על סמך מה שקרה לה בעבר והיא שולפת מהר 'תוכנית מגירה' מוכנה ומפעילה אותה. 

מתי זה מסתבך? כשמישהו חווה טראומה כלשהי. כי אז, על פי פורג'ס, המערכת חווה לכאורה משבר אמון עם העולם והיא על הקצה, כך שתפעיל מהר מידי אופני תגובה קיצוניים או שכלל לא תצא מהם. כתוצאה מכך, נשללת מהגוף הזכות להרפות ולנוח להיכנס לתהליכים עמוקים של ספיגה, תיקון ושימור. פורג'ס אומר שמצב כזה הופך אנשים למשהו כמו מכונות של 'הילחם' או 'ברח', הם נשארים תקועים במצב של עוררות, אין זיהוי של רמזים לאפשרות להרגיש בטוח ולנוח. 

מסקרן? נהדר! יש עוד המון מה לשמוע!

"התיאוריה הפוליוואגאלית היא תפיסת עולם אשר מציעה אופני חשיבה ותובנות חדשות שמאפשרות להבין באור חדש את ההתנהגות האנושית. עיקר החדשנות היא בשימת הדגש על הקשר בין חוויה פסיכולוגית לבין אופני הביטוי שלה בגוף" (פורג'ס). 

סטיבן פורג'ס הוא מדען פורץ דרך בתחום הפסיכופיזיולוגיה, התיאוריה שלו נותנת תמיכה מדעית למגוון רחב של שיטות וטכניקות עבודה שבבסיסן ההבנה שיש קשר הדוק בין גוף לנפש. החידוש הגדול של התאוריה הפוליוואגאלית הוא בתרומתה להבנתנו את ההשפעה המכרעת של מערכת העצבים האוטונומית על חיינו והכרות עמוקה עם אופן פעולתה. 

הרעיון הכי מהותי של התיאוריה הפוליוואגאלית הוא שהמצב הבריא ביותר מבחינה פסיכולוגית וגופנית הוא כשאנחנו בקשר. מה אנחנו צריכים כדי שנוכל להיות יותר בקשר? כדי נוכל להיות יותר בקשר אנחנו צריכים להרגיש בטוחים! להרגיש 'שרואים אותי'/ 'שאכפת ממני'/ 'ששמים לב לצרכים שלי'/ 'שיש לי מקום' . 

לכן פורג'ס קורא לתאוריה גם 'המדע של להרגיש בטוח. 'איך אנחנו יודעים מתי בטוח? 

התפקיד המרכזי של עצב הואגוס הוא להוות מעין מערכת ריגול זריזה ויעילה שאוספת מידע פנימי מתוך הגוף ומעבירה אותו לגזע המוח. אפשר לומר שהמשימה של הואגוס היא לספק מידע שיכול לסייע לגזע המוח להחליט – האם בטוח לי או מסוכן לי עכשיו? גזע המוח יקבל את המידע ויעשה את הערכות שלו על סמך חוויות קודמות שהוא נתקל בהם בעבר. 

אפשר לומר שהמערכת זוכרת מה גרם לה כאב ומה גרם לה עונג, 'מה נגמר בטוב' או 'מה נגמר ברע'. המערכת לומדת לזהות סימנים בסביבה. פורג'ס קורא לסימנים האלה 'רמזים' למה עומד לקרות. אפשר לומר שמערכת העצבים האוטונומית בעצם יוצרת 'תרחיש': היא חוזה מה עומד לקרות על סמך מה שקרה לה בעבר והיא שולפת מהר 'תוכנית מגירה' מוכנה ומפעילה אותה. 

מתי זה מסתבך? כשמישהו חווה טראומה כלשהי. כי אז, על פי פורג'ס, המערכת חווה לכאורה משבר אמון עם העולם והיא על הקצה, כך שתפעיל מהר מידי אופני תגובה קיצוניים או שכלל לא תצא מהם. כתוצאה מכך, נשללת מהגוף הזכות להרפות ולנוח להיכנס לתהליכים עמוקים של ספיגה, תיקון ושימור. פורג'ס אומר שמצב כזה הופך אנשים למשהו כמו מכונות של 'הילחם' או 'ברח', הם נשארים תקועים במצב של עוררות, אין זיהוי של רמזים לאפשרות להרגיש בטוח ולנוח. 

מסקרן? נהדר! יש עוד המון מה לשמוע!

ניתן לצפות בקטע קצר מתוך המפגשים:

ניר משתף.

בשבילי התיאוריה הפוליוואגאלית מייצגת עידן חדש – עידן האימבודימנט – שבו אין יותר שאלה האם יש לנו גוף ונפש ומה טיב ההשפעה השפעה שלהם אחד על השני, אלא במקום זה יש הבנה מדעית מפורטת איך זה עובד, ואיך אפשר לשפר את זה על מנת להרגיש יותר טוב. לעידן הזה גם יש שפה חדשה שנקראת שפת הנוירו-פיזיולוגיה והיא מתייחסת לגוף כאל מערכת מורכבת בה כל החלקים בתלות הדדית אחד עם השני – משפיעים ומושפעים. 

אני מרגיש שכאשר הידע של התאוריה הפוליוואגאלית פוגש את הקליניקה קורים בדרך כלל שני דברים:

דבר ראשון יש הקלה עצומה מכך שלמה שאני חווה יש שם ושהוא קשור למערכת העצבים שלי. 

דבר שני היא תחושה שיש תקווה. שיש סיכוי לעשות שינוי לטובה. אני מאמין בגוף הידע הזה וביכולתו לעשות שינוי לטובה בחיינו ובחיי מטופלינו באמצעות יצירת מרחב מחודש ומרפא של הבנה רוחנית-נפשית-פיזיולוגית.

יפעת משתפת.

זמן לא רב לאחר שהתוודעתי לתיאוריה, הרגשתי שמתפתחת לי מעין ראיית-על: אני כבר לא נמצאת רק בתוך ההתרחשות (הכעס, הכאב, הייאוש, ההנאה, הסיפוק) ולא פועלת רק מתוכה, אלא אני גם קצת מבחוץ—מבינה מה מתרחש אצלי עכשיו מבחינה עצבית, ולמה. כבר לא הייתי הדבר שהכוחות רק פועלים עליו ואותו, הייתה לי מודעות ולכן גם צמחה לי אפשרות הבחירה ויכולתי ליצור לי יותר ויותר חיים כמו שאני באמת רוצה. 

במהרה, זו כבר לא הייתה "תיאוריה שהבנתי" ולא "מדע." זה כבר הפך להיות אורח החיים, זו כבר השפה בקליניקה, זו הדרך להבנה ולחמלה עצמית והדרך לשינוי ולתקווה. זה עוטף הכול וזה בתוך הכול.

על המפגשים:

בתקופת הקורונה פתחנו קבוצות של 4 מפגשי-שיח קלילים ועמוקים בו-זמנית שבהם אנחנו מלמדים את התיאוריה כמשהו חי ששזור בהוויה של חיינו האישיים ושל חיינו המקצועיים בקליניקה. קיבלנו המון פידבקים חיוביים מהמשתתפים, לכן החלטנו להקליט את המפגשים כדי לאפשר גם לכם להעמיק ולצלול איתנו בזמן שנוח לכם.

אנחנו ופרופ' סטיבן פורג'ס, הוגה התיאוריה הפוליוואגאלית

במה עוסק כל מפגש?

מבוא לתיאוריה הפוליוואגאלית (מומלץ גם למי שמכיר): היכרות ראשונית ומעמיקה עם התאוריה, בדגש על מערכת העצבים האוטונומית ותפקידה החשוב בחיינו הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים.

מפות של מערכת העצבים: היכרות והתנסות בעבודה שפיתחה דנה דב, עובדת סוציאלית וקולגה של פורג'ס. במפגש נלמד כיצד לבנות מפות שעוזרות לנו להכיר את מערכת העצבים האישית שלנו ולהבין איך ליצור שינוי לטובה.

אבני הבניין של קשר טיפולי: העמקה במושגי התאוריה שנוגעים לשאלות מהו קשר ומהן אבני הבניין שלו.  במפגש יושם דגש על הקשר הטיפולי ועל אפשרויות הריפוי הגלומות בהבנת תפקידה של מערכת העצבים האוטונומית בתהליך הטיפולי.

טראומה ותקווה: היכרות עם מושג הטראומה על פי התיאוריה הפוליוואגאלית. נלמד כיצד נוצרים הסימפטומים המוכרים של טראומה מתוך שיבוש בנערכת העצבים, ואת ההשלכות של הראייה החדשנית של פורג'ס על האפשרות לריפוי טראומה.

מעניין אותך אבל יש לך שאלה? ניתן להשאיר פרטים ונחזור אליך

כמה מילים עלינו 'המנגישים'

יפעת פרס

האפשרות לדבר עם המטופלים שלי ב"שפת מערכת העצבים" נתנה לי ביטחון בעבודה והרגשה שאני מעניקה להם משהו להיתמך בו בכל עת, גם אחרי שהטיפול מסתיים. מי שלמדו זאת, לעיתים נושאים איתם בארנק פתקים של מפות מערכת העצבים שלהם, המזכירים להם שהחוויה שלהם עכשיו היא לא "מי שהם" אלא תגובה של מערכת העצבים שלהם ויש בכך נחמה: הדבר הוא בר שינוי, ואנחנו צריכים רק להסכים. אני מטפלת, מדריכה ומלווה תהליכים רגשיים מזה 18 שנה. כיום בפסיכותרפיה גופנית וב"התמקדות". בנוסף מלמדת קורסי "התמקדות בסיס" ו"הסמכה בהתמקדות" למטפלים. מומחית בעבודה עם טראומה. בעברי מוסמכת שיאצו ורייקי מאסטר. בוגרת תוכנית "פסיכולוגיה ביהדות" של ד"ר יאיר כספי. תלמידה נאמנה של "הקורס בניסים". מטפלת בקליניקה פרטית בירושלים ובמושב מטע. כותבת בלוג על טיפול והתפתחות אישית "הבלוג של יפעת פרס"( ב-"פורטל לפסיכותרפיה גופנית".)

ניר גרין

מטפל, מדריך ומורה בפסיכותרפיה גופנית. מלמד קורסים בנושאים של ההיסטוריה של הפסיכותרפיה הגופנית, מדעי המוח ופסיכופיזיולוגיה למטפלים, אני אוהב לחקור ולהעמיק בתחומים נרחבים: ביולוגיה, פיזיקה, מדעי המוח, פילוסופיה, ספרות וקולנוע ולחבר את הנקודות ככה שיצא מעניין. מנהל את קהילת 'להעיר את הגוף – מרחב מקצועי למטפלים' בפייסבוק.

קצת פרטים טכניים:

סדרת המפגשים מורכבת מ-4 הקלטות באורך של 90 דק' כל אחת.

המחיר: 360 ש"ח לכל ארבע ההקלטות.

לאחר התשלום תקבלו באופן מיידי גישה לתכנים דרך כתובת המייל שציינתם בזמן הרכישה.

מעניין אותך אבל יש לך שאלה?

ניתן להשאיר פרטים ונחזור אליך

© כל הזכויות שמורות ליפעת פרס וניר גרין 2020